<h1>ראב"ן שו"ת סימן ע"ט</h1>
<h2>דף סב:</h2>
ומה ששאלת בר"פ מרובה יצאו קרקע שאין מטלטלין, ואמרת כי בטוען טענת גנב כתב קרא והיכי מצי למיטען נגנב ממני ולישבע, לא כי בגנב עצמו כתב קרא אם המצא תמצא בידו דמשלם בלא שבועה ובין בגנב ובין בטוען טענת גנב, ולא בגניבת קרקע מיירי דקרקע אינה נגנבת ואין נגזלת אלא בגונב דבר המחובר לקרקע כגון בגפנים טעונות דתנן בפ' שבועת הדיינין [מ"ב:] י' גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא ה' וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואינו נשבע, וה"ה לענין גניבה דלא משלם כפל בגנב [ו]בין בטוען [טענת] גנב.
<h2>דף ע.</h2>
תשובה זו לר' יואל הלוי חתני. אמרי נהרדעי [ע'.] לא כתבינן אורכתא אמטלטלי. ומסיק לה דכר' יוחנן אמרוה דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, והוא הדין שאינו מוכר ונותן ולא מרשה, ועדיפא מדר' יוחנן דאילו ר' יוחנן לא אמר אלא בנגזל דא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים אין יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו, אבל פקדון מצי מקדיש ויהיב דכל היכא דאיתיה ברשותיה איתיה, ואינהו נהרדעי אמרי אפילו פקדון לא מצי מקדיש ויהיב דכיון דבעי למיכתב ואפיק לנפשך כדמסקי ואזלי דהוא לשון מתנה לא כתבי[נן] דלא מצי למיתב דאינו ברשותו. ולאיכא דאמרי סברי נהרדעי כר' יוחנן מכל וכל ואמרי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה וכגון שתבעו המפקיד לנפקד וכפר לו דכיון דכפר הו"ל כגזלן ואינן ברשות הנגזל למיתבניהו, אבל לא כפריה כתבינן אורכתא דהא איתנהו ברשותו ומצי יהיב ליה דהא לאו גזולין הן, וכעובדא דר' אבא ודרב פפא [ק"ד:] דיהיבו ממון דהוה להו ביד אחר. וכיון דכרבי יוחנן אמרי מכל וכל, נראה לי דדוקא פקדון דכי כפר ביה הוה ליה כגזלן עליה דליכא למימר אישתמוטי מישתמיט ליה דלאו להוצאה ניתן הילכך לא כתבינן אורכתא אפיקדון דכפריה, אבל מלוה דלהוצאה ניתנה אי כפר בה אישתמוטי מישתמיט ול"ה גזלן כתבינן אורכתא. ואומר אני דמכאן דיקדקו דורות שלפנינו לכתוב אורכתא אמטלטלי דכפריה, דכיון שהנהיגו [לכתוב] על המלוה טעו הבאין אחריהן לכתוב גם אפיקדון דכפריה שלא כהלכה, ואם יביא איש על חבירו אורכתא דידע[ו] דכפריה הוא לא יזדקקו לה בית דין. אי לא כתב בה זיל דון ואפיק לנפשך שנותן הממון במתנה למורשה לא אית ביה מששא, דסברי לה כרב יוסף בר חמא בעובדא דרבי אבא [שם] דרבי אבא הוה ליה זוזי ביד רב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדא דאתית אייתינהו ניהלי מרב יוסף, א"ל כתב לך ר' אבא התקבלתי דהוא הדרכתא וכתב בה ותהא ידו כידי וכו' עד כל דמתעני ליה מן דינא קבילית עלי, א"ל לאו, א"ל זיל כתוב לך התקבלתי כלומר תביא הרשאה וטול, הדר א"ל אפילו אם יכתוב לך הרשאה לא אתן לך כי אם הייתי נותן לך ע"פ הרשאה דר' אבא שמא ימות ר' אבא ויפלו [נכסיו] לפני יורשיו ואם יאנסו בדרך יאמרו היורשין נכסים שלנו היו בעוד הן בידיך ולא על פי הירושה שלנו נתתה ולך נאנסו, אלא זיל לקנינהו רבי אבא לך אגב קרקע במתנה דאז יצאו מרשות יורשין אפילו ימות ר' אבא אין ליורשין בהן כלום אם יאנסו בדרך ותא את כתב בפני עדים שקיבלתם ממני, כי הא דרב פפא אקני נמי ממון שהיה לו בי חוזאי לרב שמואל אגב קרקע, כי לא היו סומכין על הרשות, כי לא היו רגילין לכתוב בהרשאה ואפיק לנפשך לשון מתנה עד שבאו נהרדעי ותקינו לכתוב דאי לא כתב בה לשון מתנה היה הנפקד מדחה אותו ואומר שליח של מפקיד אתה ושמא מת והפיקדון של יורשין הוא ואם אתננו לך ויאנס יחזרו עלי כדברי רב יוסף ולאו בעל דברים דידי את כי של היורשים הוא הפקדון, וכתב דכתב [ב]לשון מתנה אהני אפילו מת המפקיד ונאנס הפקדון לית להו ליורשין על הנפקד כלום דהא יהביה אביהן למורשה וגם אין יכול לומר לאו בעל דברים דידי את דשל יורש הוא דהא יהבי ליה בעדים. ואפילו רבי יוחנן דאמר [ק"ד.] שליח שעשאו בעדים הוי שליח והילכתא כוותיה, מודה בדרב יוסף דמצי אמר לשליח דילמא מת שולחך ולאו בעל דברים דידי את דטענה ברורה היא והיכי מצי פליג, ועוד דנהרדעי דאית להו דר' יוחנן תקינו כדרב יוסף והכי אמר ר' יוחנן שליח שעשאו בעדים הוי שליח שאם יתננו לשליח ויאנס והמשלח קיים לא יחזור על הנפקד אבל אם מת המשלח קודם שנתן [הנפקד] לשליח ונאנס ודאי ברשות היורשין נתן ולא היה שלוחם וחייב הנפקד. ונפקא מינה להיכי דעבד המפקיד את בנו או את הראוי ליורשו לשליח דלא מצי נפקד מדחי ליה למימר מית שולחך ונפל לפני יורשו דהא הוא עצמו יורש. ואמר אביי אי כתב בה למחצה ולשליש וכו', אביי מוסיף אדנהרדעי דאמרי וצריך לכתוב אפיק לנפשך כל הממון, ואמר אם אפילו לא כתב כל הממון אלא שכתב ואפיק לנפשך חצי הממון או שליש מגו דמשתעי למאי דכתב ליה מישתעי לכוליה, ולא מצי למדחי ליה למימר במאי דכתב לך את בעל דברים דידי ובמאי דלא כתב לך לאו בעל דברים דידי את, דאביי לטעמיה דאמר [גיטין מ"ח:] בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה אם בא לטעון עם אחר עליהן, ולא אמרן אלא דלא נחית לפירא שאין יכול לטעון עמו מפירות נכסי מלוג דאין שם פירות או שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, אבל נחית לפירא [דלא] סליק עצמו מפירות ויורד לדין עמו על הפירות מיגו דמישתעי לפירא מישתעי לגופא ולא מצי אמר בגופא לאו בעל דברים דידי את, אלמא כיון דשותף הוה בפירות נכסי מישתעי אכולהו ה"נ כיון דשותף הוא במחצה או בשליש מיגו דלא מצי מדחי ליה מחלקו לא מצי מדחי ליה מאידך אלא בע"כ משתעי לכולהו. אמר אמימר כיון דלא הויא אורכתא אא"כ כ' ואפיק לנפשך דמקני ליה הממון, אם תפש המורשה את הממון ולא יהיב ליה למרשה לא מפקינן מיניה דהא קנייה המורשה. רב אשי אמר כיון דכתב ליה בסוף האורכתא כל דמתעני מן דינא קבילית עלי שליח שויה, ולא מקבל מתנה דאי מתנה גמורה הוי מה קיבלתי עלי הא יהביה. ואיכא דאמר דהכי קאמר רב אשי שותף שויה דכיון דאיכא תרי לישני לשון מתנה ושליח שויה שותף למיתפס פלגא בשביל לשון המתנה ופלגא יתן למרשה בשביל לשון שליחות דהא לא סליק עצמו דהא כתב קיבלתי עלי. והילכתא שליח שויה, דעיקר השטר הולך אחר התחתון, דתנן בגט פשוט [ב"ב קס"ה:] כתוב ר' מלמעלה ומנה מלמטה או מנה למעלה ור' למטה הכל הולך אחר התחתון, אם כן למה כותבין את העליון כיון דאינו עיקר ולא גמרינן מיניה, שאם נמחק אות מן התחתון נלמד מן העליון, אלמא תחתון עיקר ומיניה גמרינן והוי שליח. ומיהו לשון ראשון שהוא מתנה מהני דלא מצי נפקד דחי ליה דכל היכא דאיכא תרי לישני בשטר ומצינן לקיומי לתרווייהו כי הכא הראשון ניתקן דלא לדחייה הנפקד אע"ג דהאחרון עיקר לא מבטלינן הראשון והוי עיקר נמי למילתא. והא דפיר[שו] רבי[ם] דמחזי כשיקרא, (ו)פירש משובש נכתב בספרים, והאי דלא כתבינן משום דר' יוחנן הוא כדפרישית. ומעשה דר' אבא ודרב פפא לאו הרשאה הוי אלא מתנה גמורה מטלטלי אגב מקרקעי, ולא חשד ר' אבא לרב ספרא שיהא מחזיק בממונו וגם רב פפא לא חשד לרב שמואל. והאי דנפק לאפיה עד תואך, מקום, כדאיתא בנידה [ל"ג:] רב פפא איקלע לתואך, ומרוב שמחה שהביא לו הממון יצא לקראתו. ופר"ח שלא יחזיק הקרקע ויקנה הממון, ולא נהירא לי דמה לו להחזיק בקרקע הא אקני ליה בקניין הממון והקרקע וקרקע ניקנה בחליפין. ומיהו אם יבוא המורשה (על) [אל] הנפקד אם יכפור ישבע ויפטר שהרי העדים שחתומים על ההרשאה על ההרשאה מעידין ולא על הממון וב"ד בתר עדים דייקי, וכן אם יאמר יש לי עליו תביעה כנגד הממון ואני תופסו עד שירד עמי לדין עליו הדין עמו שאפילו מתנה גמורה היתה היה יכול לומר אני תפסתי קודם וזכיתי בו תחילה. והא דנהגו לכתוב ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצירי, אפילו אין לו קרקע אין לך בן אדם בישראל שאין לו חלק בארץ ישראל וא"י מוחזקת היא אע"פ שגוים יושבין עליה דקרקע אינה נגזלת. ומה שפירש ר' יעב"ץ קרובי חביבי הלוי דבד' אמות קרקע של חצר מות מיירי שאין לך שום אדם בישראל שאין לו ד' אמות של קבורה, לא נהירא לי דאמרינן [ב"ב קמ"ט.] גבי איסור גיורא קרקע ל"ל, וכי לא היה לו מקום קבורה בין ישראל נהי דכוכין לא ה"ל מקום קבורה אית ליה, אבל בא"י אין חלק לגרים, ולהכי אמרינן באיסור גיורא אי בקרקע קרקע לית ליה. ומ"ש היכי מצו עדים למחתם הא לא חזו בנתינת הקרקע ואף לא יהיב קרקע קדמיהון, כל דמקני אדעתא דרבנן מקני לכתוב ולחתום ככל דתקינו רבנן, וכיון דתקינו רבנן ונתתי לו ד' אמות קרקע כמי דאמר הריני נותן בפניכם דמי הילכך לא מיחזי כשיקרא.
<h2>דף קד:</h2>
תשובה זו לר' יואל הלוי חתני. אמרי נהרדעי [ע'.] לא כתבינן אורכתא אמטלטלי. ומסיק לה דכר' יוחנן אמרוה דאמר אין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו, והוא הדין שאינו מוכר ונותן ולא מרשה, ועדיפא מדר' יוחנן דאילו ר' יוחנן לא אמר אלא בנגזל דא"ר יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים אין יכול להקדיש לפי שאינו ברשותו, אבל פקדון מצי מקדיש ויהיב דכל היכא דאיתיה ברשותיה איתיה, ואינהו נהרדעי אמרי אפילו פקדון לא מצי מקדיש ויהיב דכיון דבעי למיכתב ואפיק לנפשך כדמסקי ואזלי דהוא לשון מתנה לא כתבי[נן] דלא מצי למיתב דאינו ברשותו. ולאיכא דאמרי סברי נהרדעי כר' יוחנן מכל וכל ואמרי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי דכפריה וכגון שתבעו המפקיד לנפקד וכפר לו דכיון דכפר הו"ל כגזלן ואינן ברשות הנגזל למיתבניהו, אבל לא כפריה כתבינן אורכתא דהא איתנהו ברשותו ומצי יהיב ליה דהא לאו גזולין הן, וכעובדא דר' אבא ודרב פפא [ק"ד:] דיהיבו ממון דהוה להו ביד אחר. וכיון דכרבי יוחנן אמרי מכל וכל, נראה לי דדוקא פקדון דכי כפר ביה הוה ליה כגזלן עליה דליכא למימר אישתמוטי מישתמיט ליה דלאו להוצאה ניתן הילכך לא כתבינן אורכתא אפיקדון דכפריה, אבל מלוה דלהוצאה ניתנה אי כפר בה אישתמוטי מישתמיט ול"ה גזלן כתבינן אורכתא. ואומר אני דמכאן דיקדקו דורות שלפנינו לכתוב אורכתא אמטלטלי דכפריה, דכיון שהנהיגו [לכתוב] על המלוה טעו הבאין אחריהן לכתוב גם אפיקדון דכפריה שלא כהלכה, ואם יביא איש על חבירו אורכתא דידע[ו] דכפריה הוא לא יזדקקו לה בית דין. אי לא כתב בה זיל דון ואפיק לנפשך שנותן הממון במתנה למורשה לא אית ביה מששא, דסברי לה כרב יוסף בר חמא בעובדא דרבי אבא [שם] דרבי אבא הוה ליה זוזי ביד רב יוסף בר חמא א"ל לרב ספרא בהדא דאתית אייתינהו ניהלי מרב יוסף, א"ל כתב לך ר' אבא התקבלתי דהוא הדרכתא וכתב בה ותהא ידו כידי וכו' עד כל דמתעני ליה מן דינא קבילית עלי, א"ל לאו, א"ל זיל כתוב לך התקבלתי כלומר תביא הרשאה וטול, הדר א"ל אפילו אם יכתוב לך הרשאה לא אתן לך כי אם הייתי נותן לך ע"פ הרשאה דר' אבא שמא ימות ר' אבא ויפלו [נכסיו] לפני יורשיו ואם יאנסו בדרך יאמרו היורשין נכסים שלנו היו בעוד הן בידיך ולא על פי הירושה שלנו נתתה ולך נאנסו, אלא זיל לקנינהו רבי אבא לך אגב קרקע במתנה דאז יצאו מרשות יורשין אפילו ימות ר' אבא אין ליורשין בהן כלום אם יאנסו בדרך ותא את כתב בפני עדים שקיבלתם ממני, כי הא דרב פפא אקני נמי ממון שהיה לו בי חוזאי לרב שמואל אגב קרקע, כי לא היו סומכין על הרשות, כי לא היו רגילין לכתוב בהרשאה ואפיק לנפשך לשון מתנה עד שבאו נהרדעי ותקינו לכתוב דאי לא כתב בה לשון מתנה היה הנפקד מדחה אותו ואומר שליח של מפקיד אתה ושמא מת והפיקדון של יורשין הוא ואם אתננו לך ויאנס יחזרו עלי כדברי רב יוסף ולאו בעל דברים דידי את כי של היורשים הוא הפקדון, וכתב דכתב [ב]לשון מתנה אהני אפילו מת המפקיד ונאנס הפקדון לית להו ליורשין על הנפקד כלום דהא יהביה אביהן למורשה וגם אין יכול לומר לאו בעל דברים דידי את דשל יורש הוא דהא יהבי ליה בעדים. ואפילו רבי יוחנן דאמר [ק"ד.] שליח שעשאו בעדים הוי שליח והילכתא כוותיה, מודה בדרב יוסף דמצי אמר לשליח דילמא מת שולחך ולאו בעל דברים דידי את דטענה ברורה היא והיכי מצי פליג, ועוד דנהרדעי דאית להו דר' יוחנן תקינו כדרב יוסף והכי אמר ר' יוחנן שליח שעשאו בעדים הוי שליח שאם יתננו לשליח ויאנס והמשלח קיים לא יחזור על הנפקד אבל אם מת המשלח קודם שנתן [הנפקד] לשליח ונאנס ודאי ברשות היורשין נתן ולא היה שלוחם וחייב הנפקד. ונפקא מינה להיכי דעבד המפקיד את בנו או את הראוי ליורשו לשליח דלא מצי נפקד מדחי ליה למימר מית שולחך ונפל לפני יורשו דהא הוא עצמו יורש. ואמר אביי אי כתב בה למחצה ולשליש וכו', אביי מוסיף אדנהרדעי דאמרי וצריך לכתוב אפיק לנפשך כל הממון, ואמר אם אפילו לא כתב כל הממון אלא שכתב ואפיק לנפשך חצי הממון או שליש מגו דמשתעי למאי דכתב ליה מישתעי לכוליה, ולא מצי למדחי ליה למימר במאי דכתב לך את בעל דברים דידי ובמאי דלא כתב לך לאו בעל דברים דידי את, דאביי לטעמיה דאמר [גיטין מ"ח:] בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה אם בא לטעון עם אחר עליהן, ולא אמרן אלא דלא נחית לפירא שאין יכול לטעון עמו מפירות נכסי מלוג דאין שם פירות או שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך, אבל נחית לפירא [דלא] סליק עצמו מפירות ויורד לדין עמו על הפירות מיגו דמישתעי לפירא מישתעי לגופא ולא מצי אמר בגופא לאו בעל דברים דידי את, אלמא כיון דשותף הוה בפירות נכסי מישתעי אכולהו ה"נ כיון דשותף הוא במחצה או בשליש מיגו דלא מצי מדחי ליה מחלקו לא מצי מדחי ליה מאידך אלא בע"כ משתעי לכולהו. אמר אמימר כיון דלא הויא אורכתא אא"כ כ' ואפיק לנפשך דמקני ליה הממון, אם תפש המורשה את הממון ולא יהיב ליה למרשה לא מפקינן מיניה דהא קנייה המורשה. רב אשי אמר כיון דכתב ליה בסוף האורכתא כל דמתעני מן דינא קבילית עלי שליח שויה, ולא מקבל מתנה דאי מתנה גמורה הוי מה קיבלתי עלי הא יהביה. ואיכא דאמר דהכי קאמר רב אשי שותף שויה דכיון דאיכא תרי לישני לשון מתנה ושליח שויה שותף למיתפס פלגא בשביל לשון המתנה ופלגא יתן למרשה בשביל לשון שליחות דהא לא סליק עצמו דהא כתב קיבלתי עלי. והילכתא שליח שויה, דעיקר השטר הולך אחר התחתון, דתנן בגט פשוט [ב"ב קס"ה:] כתוב ר' מלמעלה ומנה מלמטה או מנה למעלה ור' למטה הכל הולך אחר התחתון, אם כן למה כותבין את העליון כיון דאינו עיקר ולא גמרינן מיניה, שאם נמחק אות מן התחתון נלמד מן העליון, אלמא תחתון עיקר ומיניה גמרינן והוי שליח. ומיהו לשון ראשון שהוא מתנה מהני דלא מצי נפקד דחי ליה דכל היכא דאיכא תרי לישני בשטר ומצינן לקיומי לתרווייהו כי הכא הראשון ניתקן דלא לדחייה הנפקד אע"ג דהאחרון עיקר לא מבטלינן הראשון והוי עיקר נמי למילתא. והא דפיר[שו] רבי[ם] דמחזי כשיקרא, (ו)פירש משובש נכתב בספרים, והאי דלא כתבינן משום דר' יוחנן הוא כדפרישית. ומעשה דר' אבא ודרב פפא לאו הרשאה הוי אלא מתנה גמורה מטלטלי אגב מקרקעי, ולא חשד ר' אבא לרב ספרא שיהא מחזיק בממונו וגם רב פפא לא חשד לרב שמואל. והאי דנפק לאפיה עד תואך, מקום, כדאיתא בנידה [ל"ג:] רב פפא איקלע לתואך, ומרוב שמחה שהביא לו הממון יצא לקראתו. ופר"ח שלא יחזיק הקרקע ויקנה הממון, ולא נהירא לי דמה לו להחזיק בקרקע הא אקני ליה בקניין הממון והקרקע וקרקע ניקנה בחליפין. ומיהו אם יבוא המורשה (על) [אל] הנפקד אם יכפור ישבע ויפטר שהרי העדים שחתומים על ההרשאה על ההרשאה מעידין ולא על הממון וב"ד בתר עדים דייקי, וכן אם יאמר יש לי עליו תביעה כנגד הממון ואני תופסו עד שירד עמי לדין עליו הדין עמו שאפילו מתנה גמורה היתה היה יכול לומר אני תפסתי קודם וזכיתי בו תחילה. והא דנהגו לכתוב ונתתי לו ד' אמות קרקע בחצירי, אפילו אין לו קרקע אין לך בן אדם בישראל שאין לו חלק בארץ ישראל וא"י מוחזקת היא אע"פ שגוים יושבין עליה דקרקע אינה נגזלת. ומה שפירש ר' יעב"ץ קרובי חביבי הלוי דבד' אמות קרקע של חצר מות מיירי שאין לך שום אדם בישראל שאין לו ד' אמות של קבורה, לא נהירא לי דאמרינן [ב"ב קמ"ט.] גבי איסור גיורא קרקע ל"ל, וכי לא היה לו מקום קבורה בין ישראל נהי דכוכין לא ה"ל מקום קבורה אית ליה, אבל בא"י אין חלק לגרים, ולהכי אמרינן באיסור גיורא אי בקרקע קרקע לית ליה. ומ"ש היכי מצו עדים למחתם הא לא חזו בנתינת הקרקע ואף לא יהיב קרקע קדמיהון, כל דמקני אדעתא דרבנן מקני לכתוב ולחתום ככל דתקינו רבנן, וכיון דתקינו רבנן ונתתי לו ד' אמות קרקע כמי דאמר הריני נותן בפניכם דמי הילכך לא מיחזי כשיקרא.
